בתחילת השנה שמעתי לראשונה על פרוייקט מקסים שנקרא ספריית פיג'מה, אני מניחה שכל מי שיש לו ילד בגן עירייה מכיר, ולטובת מי שלא מדובר על תוכנית שמטרתה לעודד קריאה ולעודד דיון בערכים. התוכנית נוסדה ע"י קרן הרולד גרינספון ואת היתר תוכלו לקרוא בקישור שנתתי.

השבוע חילקו בגן של מאי את הספר הראשון בתוכנית – המעיל המופלא של יוסף מאת סימס טבק.

הגננת, ששמעה מפה ומשם שאני חובבת מכונות תפירה, פנתה אלי ושאלה אם אוכל להכין דגם של המעיל, זה יוכל לעזור לה להמחשת הסיפור לילדים.
קראתי את הסיפור וממש נדלקתי – הסיפור הוא על מעיל ארוך שהפך למעיל קצר שהפך לאפודה, לצעיף, לעניבה, למטפחת…. שהפך לכפתור
הרעיון מאחוריו מקסים ומדבר אלי מאוד, כמובן מההיבט של המיחזור, של יצירת לימונדה מהלימון ובעיקר מהצד של היצירתיות – של יצירת דבר אחד מאחר.

ובעיקר, אם יש משהו שיעשה את הבת שלי מבסוטית ואני יכולה לעשות אותו, אני בטח מוכנה לוותר למענו על כמה שעות שינה!

אני עד היום זוכרת את היום הזה שאבא הביא לבית הספר חנוכיה ענקית (אבל ממש ענקית) שבנה ממתכת כשהייתי בכיתה ב'. איזו גאווה ושמחה זו היתה!

הסיפור הוא כך בערך: ליוסף היה מעיל ("אמא זה חייב להיות משובץ וארוך מאוד" ביקשה מאי להבהיר כשבחרנו בד) שהיה ישן ובלוי:

המעיל המופלא של יוסף

 

אז הוא עשה לו ממנו מעיל עליון ומהר לשוק של יום ראשון:

המעיל המופלא של יוסף

המעיל הפך בלוי אז הוא גזר שרווליו , עשה אפודה ויצא לפגישה

המעיל המופלא של יוסף
האפודה הפכה ישנה אז הוא עשה ממנה צעיף

המעיל המופלא של יוסף

 

הצעיף הפך בלוי וישן אז הוא הכין ממנו עניבה חביבה

המעיל המופלא של יוסף

 

העניבה הפכה בלויה אז הוא גזר ממנה מטפחת לצוואר

המעיל המופלא של יוסף

 

המטפחת הפכה שחוקה אז הוא הכין ממנה כפתור

המעיל המופלא של יוסף

 

וכשהכפתור הלך לאיבוד הוא ישב וכתב על זה סיפור קצר… שמראה שתמיד אפשר לעשות משהו משום דבר!

 

עד כאן הסיפור ועכשיו גילוי נאות – את שלושת השלבים הראשונים צלחתי בקלות, החלקים מחוברים יחד עם סקוטצ'ים תפורים שנפרדים בקלות.

בשלב צעיף נעצרתי… לא ממש מצאתי דרך להוציא צעיף מהאפודה בלי שזה יראה כמו טלאי גדול.
לכן כאן התחלתי בנפרד עם צעיף וממנו המשכתי עד הכפתור.
הצעיף מורכב משני חלקים – אחד קצר ואחד ארוך יותר, נעזרתי בסקוטצ'ים דביקים עגולים שהיו מאוד נוחים לשלב התכנון ולבסוף תפרתי אותם כי הדבק שלהם לא עומד במבחן הזמן.

כדי להפוך אותם לעניבה – יצרתי אפשרות לקפל למשלוש בקצה כל חלק ע"י סקוטצ'ים  (אפשר לראות בתמונות למעלה) וחיברתי בניהם בפס בד קטן עם גומי כדי שאפשר יהיה לשים סביב הצאוור בקלות.
את החלק הארוך הפכתי למטפת כאן כבר היו לי סקוטצ'ים מהשלבים הקודמים והפעם שימשו כדי לסגור את המטפחת יפה סביב הצאור.

אני בהחלט נהנתי מהסיפור המשעשע ורב המסרים הזה וכמובן גם מההכנה ואני מקווה שזה ישרת את הגן אפילו בשנה הבאה.

אז שיהיה לכם שבוע מלא יש מאין-ים.

דנה

3 תגובות

  1. דנה…
    רק את יכולה להוציא מתוק ממשהוא די מריר.
    האמת?
    אני מוצאת את עצמי די כועסת על המיזם הזה של הפיג'מה.
    הבחירה של הטקסטים, ההדפסה הזולה, האיורים המיושנים…
    אבל הנה,
    בכמה תמונות נפלאות, הפחת חיים בסיפור
    והענקת השראה משובחת.
    תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *